החלטה בתיק רע"א 46169-08-11

בפני בקשה במעמד צד אחד, לעיכוב ביצוע פינויו של המבקש מן המקרקעין, נשוא הבקשה.

ביום 7.3.07 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופטת אירית מני גור בת.א. 4730-04,             המורה למבקש לפנות את המקרקעין, נשוא הדיון.

אין מחלוקת, כי מדובר בפסק דין חלוט.

המבקש לא פינה את המקרקעין ורק ביום 24.2.10 הגיש המבקש את התובענה כספית                   (ת.א. 42752-02-10).

ביום 1.3.11 ניתן פסק-דין המוחק תובענה זו.

בפסק-הדין כותבת, בין השאר, כב' השופטת אירית מני גור:

"...אני סבורה אכן כי אין התובע יכול להגיש תביעתו בטרם פינה בפועל את הנכס. לא נקבע כי הפינוי תלוי בפיצוי, נהפוך הוא, חלק מעילת התביעה מיוחס להוצאות הפנוי בפועל, עובדה שטרם התבצעה. כל התביעה מתבססת על נזקי הנקבע כתוצאה מהפנוי, כשבפועל מחזיק התובע בקרקע, חרף פס"ד חלוט לפנוי.

לא ניתן לאחוז את המקל משתי קצותיו, מחד לא לקיים את פסק הפנוי ומאידך לתבוע פיצוי כתוצאה מהפנוי. אני מורה על מחיקת התביעה ועל החזר האגרה!! התובע יוכל לחדש תביעתו לאחר הפנוי אם יסבור שיש מקום לחדשה."

ביום 27.4.11 הוגש ערעור על פסק-הדין המוחק את התביעה לבית המשפט המחוזי בת"א - (ע"א 36046-04-11).

בעקבות הכוונה לפנותו מן המקרקעין, פנה המבקש לבית-משפט השלום בת"א בבקשה לעכב את הליכי הפינוי עד להכרעה בערעור שהוגש.

בהחלטתה מיום 28.8.11 הדוחה את הבקשה, כתבה, בין השאר, כב' השופטת ריבה ניב:

            "7.       להלן נימוקיי:

א.         משהפך פסק הדין לחלוט (והכוונה לפס"ד הפינוי שניתן ביום 7.3.07  בת.א. 4730-04 י.פ.) אין מקום לעכבו. הדברים נכונים כאשר מדובר בנכסים פרטיים ועל אחת כמה וכמה הינם רלוונטיים כאשר מדובר בשטח ציבור אשר משנת 2007 מוחזק על ידי המבקש ללא כל עילה שבדין (וזאת מבלי להתייחס כלל לכל שנות האחזקה הקודמות להכרעה השיפוטית).

ב.         עיכוב ביצוע פסק דין בשל הגשת ערעור, על פי תקסד"א, יכול להתבצע כאשר מבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מוגש הערעור, קודם מוגשת הבקשה למותב שנתן את פסק הדין ולאחר מכן, אם סורבה הבקשה, לערכאת הערעור.

            כאן, אין מדובר בערעור על פסק הדין של פינוי, אלא בעיכוב ביצוע פסק דין אחד לצורך הגשת ערעור על החלטה בתיק אחר.

ג.         גם ההנמקה כי יש להורות על שמירתם של המיטלטלין והמחוברים ואי הריסתם לצורך אומדן שווים - לא יכולה לעמוד.

ראשית, שמעתי מפי ב"כ המשיב כי בשנת 2009 כאשר הוגשה התביעה הכספית כבר נערכה חוות דעת על ידי המבקשת בשנת 2007.

            אם אין חוות דעת זו רלוונטית להיום, ואינני קובעת עמדה בקשר לכך, זכותו של המבקש לערוך חוות דעת אחרת בטרם ביצוע הפינוי, ואין באמור לעיל משום עילה לעיכוב הפינוי פעם נוספת.

            זאת ועוד, אינני מקבלת את הטעם שיש להשאיר את המצב על כנו עד שבית המשפט יצטרך לאומדנה בדרך של מינוי מומחה מטעמו, שכן המבקש רשאי ויכול לתעד את המצב בשטח היום, וכבר היו דברים מעולם וכבר בחנו מומחים ובתי משפט שטח שלא על פי מצבו העכשווי אלא על פי מצבו הקודם."